ד. ניתוח טקסט משותף

יש משהו מציף בהצטברות כל המידע מכמעט מאתיים ראיונות על גבי הלוח הגדול. רגשות לכאן ולכאן, שאלות, מורכבויות ודרכי התמודדות. החוקרות משתתפות ההשתלמות דיברו על שפיפות הקומה, לעיתים. "אז למה אנחנו עובדות שם, למרות כל הקשיים?" שאלה שרון ט', ואז החלו להתווסף הסיבות מדוע כן, תוספות מניסיונן ומחשבותיהן של המשתתפות, הפעם, לתכנים שעלו בראיונות. במעגל הנוכחי  של השיח, רבות מהמשתתפות ביטאו אידיאולוגיה חברתית ורצון לתרומה, יתרונות של מערכת החינוך, כוחות שגילו בעצמן ובעבודה עם הצוותים החינוכיים – כל הסיבות מדוע "לעבוד שם". 

בחלקו האחרון של היום הציגו דפנה ושרון מחקרים נוספים שערכו. היו אלה מחקרים שנהגו מתוך צרכי המערכת, ויוכלו אולי  לשמש את המשתתפות כחומרי גלם ליום הבא בו התכוונו פשוט כמשמעו – להתחיל ולזקוף קומה. מחקר אחד תיאר תהליך בו קבוצת מדריכות ורכזות ניסו לבנות מודל להתמודדות עם חופשות לידה של מטפלות במערכת. "האם יש נושא שבוער גם בקרבכן ותרצו לעבור עמו תהליך דומה? נשאלה השאלה. מחקר אחר תיאר השתלמות שפותחה במתי"א סביב עניין שדורש חשיבה קלינית. "האם גם אתן תרצו ליזום השתלמות מסוג זה?" שיחה ערב התפתחה סביב השתלמות, מחקר, יזמות ורעיונות שונים עלו. השיח המשיך שעות מספא לאחר תם יום הלמידה בקבוצת הוואטסאפ של ההשתלמות ובשיחות האישיות עם המנחות גם למחרת. 

סיימנו את היום בתזכורת לשירים שנבחרו פעם, בזום הראשון שלנו: "שירים של מציאות." כעת התבקשה כל אחת לבחור שיר נוסף - והפעם "שיר של תקווה". בסמוך להשמעת כל שיר, אפרת הציעה לתאר את התנועה הנפשית שקרתה בין בחירת השיר בזום ההיכרות שלנו, דרך עבודת הריאיון, הניתוח, וכלה ברגע הזה ובשיר החדש שנבחר. האזנו לקטעים מהשירים החדשים: "עוד נגיע, נגיע ליום המואר... עוד נפתיע נפתיע את יום המחר" (1985) או "משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו..." (2008). 

מקורות:

(2008) משהו חדש מתחיל [רובס, ד']. משהו חדש מתחיל. הד ארצי.

(1985) עוד נגיע [ארזי, י']. שהשמש תעבור עלי. נתן תומר.