בשנים האחרונות מתפתחות יותר ויותר המשגות של מודלי עבודה בטיפול באמצעות אומנות. עם זאת, המשגת מודלים קצרי מועד בטיפול באמצעות אומנות עודנה חסרה, והספרות בתחום מצומצמת. המשגת מודלים כאלו חשובה כיוון שבפועל רוב הטיפולים המוצעים במסגרות ציבוריות מוגבלים בזמן או במכסת טיפולים שנתית.

בין המודלים הבולטים לפסיכותרפיה קצרת מועד שצמחו במאה העשרים, נמנה המודל ׳פסיכותרפיה מוגבלת בזמן׳ של מאן, שבמרכזו ׳הסוגיה המרכזית׳ של המטופל, המורכבת מאירועי חייו המשמעותיים, מהקונפליקט הפנימי המלווה אותו ומדימויו העצמי השלילי. מודל זה טרם הותאם לשימוש בטיפול באמצעות אומנות. שילוב אומנות במודל יאפשר העמקה בתהליך הטיפולי בשל הפוטנציאל של האומנות לספר את סיפור חיי המטופל, ולאפשר התבוננות במערכות יחסים, ובעצמי.

המחקר הנוכחי יתקיים בשנתיים הקרובות בקליניקה ייעודית שהוקמה במכללה האקדמית תל חי לטובת מחקר רחב יותר במימון ה- ISF, על ידי פרופ׳ שרון שניר ובשיתוף פעולה עם ד״ר דפנה רגב מאוניברסיטת חיפה. במסגרת המחקר מקבלים סטודנטים סדרת טיפולים מוגבלת בזמן, בעלות מוזלת, כאשר לאורך סדרת הטיפולים מרואיינים מטפלות ומטופלי המחקר באשר לחוויותיהם את הטיפול. מטרות המחקר הן להמשיג תיאורטית את המודל הטיפולי של מאן- ׳פסיכותרפיה מוגבלת בזמן׳, למודל לטיפול באמצעות אומנות מוגבל בזמן עם מבוגרים, ולבחון את איכויותיו הטיפוליות ואת תרומת האומנות לתהליך הטיפולי כפי שהם נתפסים על-ידי מטפלות באמצעות אומנות ומטופלים הלוקחים חלק במחקר. במודל העבודה שייבנה, ניתן יהיה להיעזר בשטח במגזר הפרטי והציבורי ולאפשר זמינות טובה יותר לטיפול, למטופלים רבים יותר.