ה. שימוש באמנויות למחקר וקידום חוסן
לאחר שהבאנו ביום הקודם לידי ביטוי את המורכבות והקושי בעבודת המטפל.ת במערכת החינוך, יומה השני של ההשתלמות הוקדש לטיפוח חוסן, ואין כמו האמנויות על מנת לזקוף קומה. הבוקר התחיל בפעילות תנועתית שאמאני הנחתה לצלילי שיר של פיירוז, שהביאה שימחה, תנועה וצחוק לחדר. לאחריה, הנחו שרון ודפנה לעבודה באמנות חזותית: :"חשבי על עצמך ועבודתך במערכת החינוך. על הדרך שעברת, דברים שעשית, מקומות בהם צמחת, המקומות בהם חשת נבולה, כל מה שנתת לאחרים ומה שקיבלת. אתגרים בהם פגשת. דמי את עצמך לעץ שנשתל לפני שנים רבות, וצומח ופוגש אנשים, ומקומות מצמיחים, וגם מאתגרים. וציירי את עצמך כעץ על גבי דף A4-3.
עם סיום הציור האישי, מיקמנו את העץ שלנו על גבי דף ענק ומשותף. הדפים שהוגשו היו ניירות ממוחזרים שצידם האחד כבר מצויר. אחדות מאיתנו בחרו לצייר על גבי הצד המצויר כבר, מה שאיפשר דיאלוג בין תוכן קיים לתוכן חדש שנוצר. לבנת המשיגה זאת יפה כשאמרה שהפסיכותרפיה הבינה זה מכבר שהמטפל איננו דף חלק להשלכות, ואולי גם אנחנו כבר מבינות כמטפלות באומנויות שהדף שלנו לא תמיד חלק.
לאחר מכן הנחנו את העצים המצוירים על גבי שולחן משותף. כל אחת באיתנו התבוננה בעץ שלה, במקום בו הוא ממוקם, בעצים שסביבו, וניסינו לחשוב מה יסייע לעצים שלנו לזקוף קומה. בעזרת גירי שמן הוספנו לכל עץ את מה שהוא זקוק לו דרך חיבורים או מצע משותף. עכשיו כשכל עץ מוקף בגורמי ההזנה שנוספו לו, ניסינו לבחון מה אנחנו רואות? מה מספר לנו הציור מעבר לכוונתנו הראשונית? בקבוצות קטנות שיתפנו זו את זו בחוויה ובלמידה שלנו. נתבקשנו לבחור תמה אחת מרכזית ולהציגה לאחר מכן במליאה.
חברות הקבוצה הראשונה דימו את חוויתן לעץ התמר. הן סיפרו שכמותן, עץ התמר הנו עץ שנותן פרי, אבל שלוקח זמן רב עד שהוא גדל לתת את פירותיו. זהו עץ שיכול לנוע אבל ולהישאר זקוף. הוא מותקף לעתים על ידי חידקנית הדקל, ולכן יש צורך מתמיד לבחון את שלומו ולתחזק אותו באופן שוטף. פרי התמר מתוק ובריא, אבל הגזע שלו נבנה אט אט. נתי, שהייתה בקבוצה אחרת סיפרה מאוחר יותר שגזע התמר נבנה מעלים בהדרגה. הגזע הזה, ככל שהוא איתן יותר, מאפשר יותר תנועה.
המשתתפות בקבוצה השנייה סיפרו שהחיבורים עם עצים אחרים היוו גורם של כוח עבור העץ שלהן, חיבורים שיש בהם משהו מזין ומרגיע. הן חשו שהעבודה הדגישה עבורן את כוחה של הקהילה, ושאלו אילו חיבורים אנושיים מקצועיים ירצו לטפח בעבודתן, ומאילו חיבורים ירצו להימנע? אותה קבוצה הדגישה כי הבדידות המוכרת להן מעבודתן היא מזיקה ומחבלת, ושאלו כיצד ליצור את המעבר מבדידות לשיתוף פעולה? עד כמה רואים אותנו במערכת? וכמה אנחנו צריכות להיות דומיננטיות כדי שניראה?
הקבוצה השלישית דיברה על היכולת להיות ניזונה ומזינה, ושאלה מי מזין אותי? מה מזין אותי? גם בקבוצה זו עלה השיח על נראות, קבלה, תוקף, ערך, שייכות לקבוצה ומשמעות, על שורשים, תנועה, חיבור לעצמי ותכלית. הקבוצה הרביעית העלתה את נושא החיבור לסביבה, והעלתה שאלות על מה מזין, לצד הבנה של החשיבות לקבל עצמנו, להיתמך, לדעת לתקשר את הצורך שלנו, וגם את הרצון להיות שייכות ולחוש שייכות.
המשימה האחרונה בתרגיל העץ הייתה כתיבה על דף את מה שעוזר לכל אחת לזקוף את קומתנו. התמה המרכזית שעלתה ממרבית המשתתפות הייתה חיבור לקהילה ותחושה של שייכות.
